אז...חלפו כמה חודשים מאז שעברנו דירה (לטובת מי שפיספס את תקציר הפרקים הקודמים - כן. שוב. שוב!!!) ולאט לאט אני מוצאת את הכוח, הסבלנות והאומץ לעצב את הקן הנוכחי. למה אומץ? כי אחרי כל כך הרבה מעברי דירה בכל כך... להמשיך לקרוא →
תחזיקו חזק - עברנו שוב דירה. סיפור ארוך (בקיצור: צרפתים קנו את הדירה ששכרנו והיינו צריכים לעזוב בדיוק שנה אחרי שנכנסנו. אחרי שגמרנו להתבאס הגענו למסקנה שנשבר לנו ממרכז תל אביב ומהדירות הרקובות, ועקרנו למזרח תל אביב, היכן שהשמש זורחת,... להמשיך לקרוא →
גדלתי בבית מהמעמד הבינוני-נמוך שתמיד שאף לבורגנות, אבל רק לעתים נדירות היה בו כסף לממש את השאיפה הזו. כלומר: ההורים שלי רצו ספות רכות, שטיחים וכלים נאים, תמונות יפות במסגרות עדכניות ופרחים באגרטל. למרבה הצער, האמצעים שנדרשו לכך לא היו... להמשיך לקרוא →
זוכרות את החומר הזה, דאס? החומר הלבן או החום שהיו נותנים לנו בקייטנה ולא משנה מה היינו מנסות לעשות ממנו (אגרטל, מסכה או חנוכייה) - בסוף תמיד היתה יוצאת לנו מאפרה? אלוהים יודע מה עשו ההורים שלנו עם כל המאפרות... להמשיך לקרוא →
השידה שלפניכם היא פיסת שעמום טהור: עץ אורן (שאני אוהבת דווקא), גזרה מרובעת וידית עשויה מחרוז אידיוטי שמזכיר את היאחזות הנח"ל בסיני או גסט-האוס ברישיקש. שידות כאלה אפשר למצוא בהמון חנויות פושטיות ומחירה נע בין 100 ל-200 שקל, תלוי איפה נפלתם. אפשר... להמשיך לקרוא →
את השידונת/שולחנון טואלט הזה קניתי ממישהו 10 דקות אחרי שהוא העלה אותה ליד2. מצבה לא היה מזהיר והפורמייקה התקלפה. למרות חיבתי למראה הוינטג'י לא יכולתי להרשות לעצמי להחליף את הפורמייקה אצל נגר מקצועי. אז צבעתי את הכל. איך? אז ככה:... להמשיך לקרוא →
נועה אסטרייכר No money design 