תחזיקו חזק - עברנו שוב דירה. סיפור ארוך (בקיצור: צרפתים קנו את הדירה ששכרנו והיינו צריכים לעזוב בדיוק שנה אחרי שנכנסנו. אחרי שגמרנו להתבאס הגענו למסקנה שנשבר לנו ממרכז תל אביב ומהדירות הרקובות, ועקרנו למזרח תל אביב, היכן שהשמש זורחת,... להמשיך לקרוא →
גדלתי בבית מהמעמד הבינוני-נמוך שתמיד שאף לבורגנות, אבל רק לעתים נדירות היה בו כסף לממש את השאיפה הזו. כלומר: ההורים שלי רצו ספות רכות, שטיחים וכלים נאים, תמונות יפות במסגרות עדכניות ופרחים באגרטל. למרבה הצער, האמצעים שנדרשו לכך לא היו... להמשיך לקרוא →
פירגון על הבוקר יציל את העולם: לפני כמה שנים, בעקבות מגורים בדירה עם רצפה במצב ירוד במיוחד, גיליתי את החנות של אביזמל דקורציה, שעזרו לי להסתיר את הזוועה באלגנטיות, בזול מאוד ובלי מאמץ (וגם בלי הדבקה). הרצפה בדירה שעברנו אליה... להמשיך לקרוא →
אז ההורים של בנזוגי עוברים דירה, לראשונה זה 40 שנה בערך. הבהלה הראשונית הפכה די מהר לתופעה שאני קוראת לה "קינון מואץ": אימוץ של חדוות העיצוב, התכנון המחודש, הרכישות הקטנות והגדולות ובקיצור - לעוף להביא זרדים לריפוד הקן, גם אם... להמשיך לקרוא →
השידה שלפניכם היא פיסת שעמום טהור: עץ אורן (שאני אוהבת דווקא), גזרה מרובעת וידית עשויה מחרוז אידיוטי שמזכיר את היאחזות הנח"ל בסיני או גסט-האוס ברישיקש. שידות כאלה אפשר למצוא בהמון חנויות פושטיות ומחירה נע בין 100 ל-200 שקל, תלוי איפה נפלתם. אפשר... להמשיך לקרוא →
פרויקט פשוט וזריז מאוד: כל מה שצריך זה טושים לא-מחיקים (שארפי או ארט ליין ודומיהם, מהסוג שמשמש לכתיבה על דיסקים וכו'). אפשר להיסחף ולקנות טושים לפורצלן, אבל יקרים יותר. פה יש כמה וכמה רעיונות נחמדים לשימוש בטושים האלה -... להמשיך לקרוא →
את השידונת/שולחנון טואלט הזה קניתי ממישהו 10 דקות אחרי שהוא העלה אותה ליד2. מצבה לא היה מזהיר והפורמייקה התקלפה. למרות חיבתי למראה הוינטג'י לא יכולתי להרשות לעצמי להחליף את הפורמייקה אצל נגר מקצועי. אז צבעתי את הכל. איך? אז ככה:... להמשיך לקרוא →
אני אוהבת שטויות. פיצ'פקעס, או כמו שקל יותר לקרוא לזה - SHIT. חולה על שיט. תנו לי ערימות של זה. זה מין מלכוד כזה, כי אני גם משוגעת על קופסאות, ותמיד משכנעת את עצמי שחייבים עוד קופסאות לשיט. ואז אני... להמשיך לקרוא →
נועה אסטרייכר No money design 