תחזיקו חזק – עברנו שוב דירה. סיפור ארוך (בקיצור: צרפתים קנו את הדירה ששכרנו והיינו צריכים לעזוב בדיוק שנה אחרי שנכנסנו. אחרי שגמרנו להתבאס הגענו למסקנה שנשבר לנו ממרכז תל אביב ומהדירות הרקובות, ועקרנו למזרח תל אביב, היכן שהשמש זורחת, הציפורים מצייצות והחתולים בגודל של סוסי-יאור).

עברנו לפני פחות מחודש וכבר עשיתי כל מיני פרויקטים בדירה החדשה. האמת, לא היה יותר מדי מה לעשות, כי אמנם מדובר בדירת שיכון, אך היא משופצת סבבה מבפנים. מי היה מאמין – אני, בדירה משופצת! אני, מלכת המרצפות ההרוסות והתקרות המתקלפות (או כמו שקוראים לזה במרכז תל אביב – "זה לא מלוכלך, זה באוהאוס!"). בכל מקרה, עוד לא סיימתי לעצב ולתלות תמונות, רק הספקתי לסדר את הספרים ולהשגיח שהחתולה לא תשיג אמל"ח כדי להרוג אותנו כי גררנו אותה לשני מעברי דירה בתוך שנה…

אז כמעט שנה לא פירסמתי כלום והנה אני חוזרת. חייבת לומר שבכל פעם מחדש אני מופתעת מההצלחה המטורפת של הפוסט איך להסתיר רצפה מכוערת בלי להתרושש. יש לו כל יום כמה עשרות כניסות, זה די לא ייאמן. האמת, גם לפוסט לצבוע לבד את החרסינה באמבטיה ולהישאר בחיים יש קצב כניסות יציב ומרשים. סחתיין, מקווה שעזרתי לכמה נשמות אובדות עצות!

ונחזור לעניין: נעשינו כל כך מיומנים במעברי דירה (לעזאזל), והצלחנו איכשהו לתקתק את האריזה-הובלה-פריקה במהירות הבזק. חלק מהדברים יכולנו לקנות מהדיירים היוצאים, ואחד מהדברים הללו היה ארון. למעשה, הדבר הטוב היחיד בדירה שעזבנו היה ארון קיר עצום, מהסוג התל אביבי הישן והנפלא, שתמיד יש בו עוד מקום גם כשנדמה שאין יותר. בקיצור, קנינו את הארון שהיה בדירה במחיר מצוין, והחיסרון היחיד שלו היה שהוא…ובכן…

פרקטי. פרקטי זו מילה שאמהות משתמשות בה כשהן רוצות לשווק לילדים שלהן משהו (בגד, נעליים) מכוער, או לכל הפחות משהו שאינו מעוצב למשעי ונועד לשימוש נטו, בלי יותר מדי גינונים.

אז איך נראה ארון פרקטי? ככה:

ארון בגדים מכוער

נכון, לא על זה נפלו וקמו ממשלות (וחבל). ראינו דברים גרועים יותר. העץ איכותי, הכל תקין ונקי, אבל… וואו, זה כל כך לא הטעם שלי. בחיים לא הייתי מסתכלת עליו פעמיים בחנות. אפילו לא פעם אחת. זכוכית חלבית, למען השם. הצילו. אז למה קנינו אותו? כי זה מה שהכסף שלנו הספיק לו, וכי ידעתי שאני הולכת לצבוע אותו ולהפוך אותו למותק אמיתי.

רציתי משהו נייטרלי שאינו לבן, והגעתי לצבע הזה של RustOleum שנקרא AGED GRAY. קניתי אותו ב-90 שקל, אם אני זוכרת נכון, בחנות "מאי ארט" בדיזנגוף סנטר (לא מצאתי במחיר נמוך משמעותית במקומות אחרים. מניחה שזה בגלל שכולם קונים מאותו ספק בלעדי או משהו).

לצביעה קניתי רולר ספוג (לא שעיר!), מברשת סינתטית גדולה ומברשת סינתטית קטנה (בשביל הפינות והזוויות). מהר מאוד הבנתי שהרולר ממש לא מתאים לצביעה הזאת ועברתי למברשת. מה אני אגיד – פשוט תצבעו (לא לשכוח לרפד את הרצפה והמסביב עם עיתונים/ניילון. מה שכן, הצבע עצמו הוא על בסיס מים אז לא צריך טרפנטין ולא מסיר צבע. רק סקוטשברייט, מים חמימים וסבון. זה תקף לרצפה ואם אתם שלוֹכים שמתלכלכים מהר כמוני – זה תקף לידיים ולרגליים שלכם).

בקיצור, גידרתי את הזכוכית החלבית במסקינגטייפ צהוב (שהתברר בדיעבד כמחורבן במיוחד והשאיר מלא שאריות דביקות מבאסות על הזכוכית) וצבעתי את הארון. הצבע הזה לא מצריך פריימר, רק ניגוב אבק, מקסימום מטלית לחה ואז מטלית יבשה ויאללה, צובעים. העובדה שהצבע על בסיס מים גם אומרת שאין לו ריח כימי ולא צריך להיזהר לנשום את האדים שלו וכו'.

הנה תמונת אמצע העבודה:

את הזכוכית החלבית לא היתה לי כל כוונה להשאיר כמו שהיא (יאק!) וחזיתי בעיני רוחי מדבקת-טפט שתכסה אותה וגם תתאים לארון. בד"כ בשלב זה אני ממליצה לכן/ם כאן על חנות/אתר ששווה לקנות מהם את הטפט המושלם שהשתמשתי בו, אבל במקרה המסוים הזה אני לא ממליצה. השירות פשוט לא היה טוב, היו טרטורים והבטחות ו"אה לא קיבלנו את ההזמנה" ו"אה הנה זה, תבואי מחר" ולמחרת "זה עוד לא מוכן תבואי שבוע הבא". רגע לפני שהתייאשתי ודרשתי החזר, הם סיפקו את הסחורה – אבל לא אחזור לקנות אצלם ולא אפנה אליהם לקוחות. צר לי.

בכל אופן, בחרתי טפט/מדבקה (אורך מטר, רוחב 50 ס"מ) בדוגמת טראצו (TERRAZZO) ההו-כה-טרנדית, שאני באמת אוהבת והלוואי שיכולתי לכסות את הקירות גם. מדובר בעצם באותה דוגמה אך בצבעים שונים. מהאפור לקחתי שניים, מהלבן אחד.

והנה התוצאה, ועמכן/ם הסליחה על התאורה הלא-משהו. את הטפט הלבן שמתי על הזכוכית האמצעית, ואת האפורים למעלה ולמטה. ההדבקה היתה קצת זין כי להדביק טפט על זכוכית בלי שיהיו בועות זה ממש קשה (כן, השתמשתי בכזה כרטיס כדי להחליק את הטפט). בסוף נדבק. יש בועות אבל הן לא קריטיות, בטח לא לרמת העצבים שהגעתי אליה (וגם באמת לא רואים אותן בלי מיקרוסקופ).

אפשר גם לראות שלא סיימתי לשפצר כמו שצריך את הידיות (כן, לצבוע אותן לא היה רעיון גדול. הן ממתכת ולכן הצבע התקלף חיש קל), אבל פאק-איט, עבר יותר מחודש מאז ששיפצתי את הארון הזה ואם לא אפרסם את הפוסט עכשיו – לא אפרסם לעולם.

 

יצא חביב. אני יכולה לתת עוד פיניש של אחידות לצבע של הדלתות בצד שמאל, אבל לא עכשיו.

בקיצור, סיימתי עם הארון, נשארו עוד מיליון דברים לעשות, ואחד מהם (שבאמת דחיתי עד אין קץ) היה ההתמודדות עם עגלת המטבח שלנו. בדירה הקודמת היא שימשה…ובכן, במטבח. הכיריים שלנו היו מונחים עליה, וגם המיקרוגל. הפעם ירשנו תנור מזוג חברים וגם יש במטבח (הקטן) מין דלפק כזה שמוברג לקיר ומשמש גם הוא כמשטח עבודה.

מצד אחד אין מקום לעגלה, מצד שני אנחנו בהחלט זקוקים למקום האחסון שלה. אבל מה? בשנה שבה שירתה תחת הכיריים העסוקים שלנו – העגלה, תוצרת איקאה ומדגם FORHOJA, היטנפה והתכערה ובאופן כללי לא היתה ראויה לבוא בקהל. כמובן שהמקום היחיד שהיה לתקוע אותה הוא בכניסה לבית, ולכן השארתה בחידלון האסתטי לא באה בחשבון. לצערי לא צילמתי אותה לפני השיפצור, אבל תאמינו לי שהיה מדובר בעץ טבעי מאוד מלוכלך. הנה הדגם שלה:

והנה מה שעשיתי ממנה, בעזרת שאריות מהצבע שהשתמשתי בו לצביעת הארון וגם בצבעים שהשתמשתי בהם לצביעת השידה המהממת. לסיום, וכדי להציל את הדלפק שלה שבאמת היה מוכתם באופן בלתי-הפיך, השתמשתי בשאריות הטפטים מהארון (וגם לפרונט של המגירות, בשביל הכיף). הצביעה היתה קלה, ללא פריימר או לכה, ועכשיו העגלה עומדת גאה בכניסה לבית, לצד השידה והמגירות הקטנות. מה שכן, בהמשך אארגן איזה בד/טול כדי לכסות בצורה אלגנטית את מה שהוא למעשה המזווה שלנו. מזון יבש זה נחמד, אבל לא כפריט תצוגה.

זהו. אני לא רוצה לשפץ יותר כלום (לפחות בחודשים הקרובים).