משעמם? מהמם! צביעת שידה של איקאה, דגם TARVA

גדלתי בבית מהמעמד הבינוני-נמוך שתמיד שאף לבורגנות, אבל רק לעתים נדירות היה בו כסף לממש את השאיפה הזו. כלומר: ההורים שלי רצו ספות רכות, שטיחים וכלים נאים, תמונות יפות במסגרות עדכניות ופרחים באגרטל. למרבה הצער, האמצעים שנדרשו לכך לא היו ברשותנו 99% מהזמן, וכשהגיע 1% כסף, עשו בו שימוש לאו-דווקא מושכל וקנו דברים שרק הבליטו את הפער בינם לבין הסביבה המרוטה שלהם. לא משנה מה עשינו וכמה השתדלנו – בסוף תמיד יצא מין עיצוב-כלאיים, לא פה ולא שם. ספה חדשה עם שולחן מחריד מהאייטיז. 

אולי בגלל זה, השאיפות העיצוביות שלי סבלו תמיד מפיצול אישיות מסוים: מצד אחד, שאיפה לניקיון (טוב, לניקיון כתפישה אסתטית. תלתלי אבק להמונים!) ולקרירות רגועה ואנינת טעם, הידועה גם כ"נורדית" או "סקנדינבית", שיצאה לכולנו מהתחת לאור שימוש היתר שנעשה בה בחדרי ילדים שהועתקו מפינטרסט ובכולם יש פוסטרים מפגרים של "דו וואט יו לאב" ו"יו אר דה סאנשיין" ואותן תמונות מונוכרומטיות של אייל-הצפון. יאללה, אתם גרים בראשל"צ, ולילד שלכם קוראים משהו עם "אֵל" בסוף, לא אולאף יורגנסן. צאו מזה.

דוגמה לחדר ילדים נורדי גנרי. חלאס!

והנה המקבילה שלו למבוגרים, המאוסה עד זרא אך בכל זאת מעוררת קנאה (השמיכה חצי-על-הרצפה. כי אין תלתלי אבק בנורווגיה)

נקי אך לא סטרילי, נורדי אך לא חיוור, דקדנטי אך לא משפריץ כסף, מעודן אך לא משעמם.

עוד דוגמה למרחב עיצובי שהייתי שמחה להתקיים בו הוא האינסטגרם של שלי גרוס (טוב, הייתי שמחה גם לקבל את אורח החיים שלה באופן כללי).

אז איפה פיצול האישיות העיצובי?

ובכן: מול כל הרוגע והקז'ואל הסקנדינבי הזה, יש לי נטייה לגיבובים (או אקלקטיות, אם אני רוצה להחמיא לעצמי). הנטייה הזו נולדה כשביקרתי בבתים של חברות/ים מהתיכון בשכונות כמו רחביה, טלביה ובקעה בירושלים: רצפות מצוירות, תקרות גבוהות, שטיחים עתיקים, מדפים על מדפים של חפצי נוי וספרי אמנות מאובקים וקסומים, מסתוריים, וגולת הכותרת: המון המון המון דברים על הקירות. תמונות ממוסגרות, תמונות לא ממוסגרות, תמונות מונחות על הרצפה ועל מדפים, שעונות על וואזות, נתמכות בכל מיני פסלים. אמנות עולה על גדותיה, אספנית על גבול האגרנות, לא בוויטרינה ולא סטרילית – אלא בלב הקיום הביתי.

נורא נורא אהבתי את זה. וקינאתי גם. צריך הרבה מאוד שנים כדי לצבור אוסף כל כך מגניב, וקשה מאוד לזייף את המגניבות הזו (כלומר, צריך המון כסף בשביל לזייף אותה, ואז העיקרון כולו הולך לעזאזל). כמו כן – סקרטר!!!!!111

בקיצור,

נקלעתי למחסור אקוטי באחסון לחומרי הגלם שלי ליצירה (ואף מילה על פינת עבודה. אין לי אחת כזו, ואני תופרת/סורגת/גוזרת בישיבה על המיטה כמו איזה בת הטוחן!). אז חיכינו לסייל של איקאה ונסענו וחזרנו עם השידה המאוד משעממת הזו מדגם TARVA, שהרכבתי לבד בכמה שעות ועם הרבה קללות בשוודית:

והעבודה התחילה:

היה לי ברור שהיא לא תישאר כמו שהיא, וכבר למחרת ניגשתי לחנות יצירה ליד הבית וקניתי את הצבעים הבאים, במיכלים של 236 מיליליטר (45-50 ש"ח לקופסה, אל תשלמו יותר!). לא צריך יותר בשביל פרויקט כזה:
אמריקנה דקור Yesteryear ADC27
אמריקנה דקור Refreshing ADC13

אמריקנה דקור Yesteryear ADC27

אמריקנה דקור Refreshing ADC13

שימו לב: הצבעים האלה לא מצריכים פריימר או צביעה בלבן או אפילו שיוף! כלומר, מינימום עבודה. הכיסוי שלהם מדהים, לא פחות מכך. ברור שצריך 2 שכבות, אבל הן כל כך קלות ומתייבשות כל כך מהר שפשוט תענוג לעבוד. כמה מהר? ובכן, עד שצבעתי את המגירה האחרונה, השלוש הראשונות כבר התייבשו לגמרי. פאקינג מהר. חוץ מזה הם על בסיס מים, מה שאומר שלא צריך שום חומר בשביל להסיר את השפריצים מהידיים ומהרצפה, רק מים וסבון (מקסימום סקוֹצ').

לצביעה השתמשתי במברשות סינתטיות שטוחות, אחת רחבה ואחת צרה. הנה הצדדים, שצבעתי באפור yesteryear. לא יודעת מה עבר לי בראש כשצבעתי את הרגליים בלבן (רגיל, לא של אמריקנה דקור. סתם בקבוק קטן שהיה לי בסטוק), אבל אח"כ צבעתי אותן באפור כהה.

 

הגעתי למגירות אז פירקתי את הידיות (סתומה, למה הרכבת אותן מלכתחילה?) בקיצור, אחרי השכבה הראשונה של הירוק-מנטה גיליתי שהאפקט המצטבר מזכיר יותר חדר ילדים. פחות רואים את זה בתמונה, כי התאורה בפינה הזו של הבית לא ממש מתאימה לצילומים, אבל אני מזכירה לכם שמדובר בצבע הזועק הזה:

אני מאוד אוהבת ירוק מנטה, אבל על רהיט כל כך גדול שיושב ממש בכניסה לבית – פחות.

התבאסתי, חזרתי לחנות היצירה ורכשתי את הצבע הבא:
אמריקנה דקור Vintage ADC17

אמריקנה דקור Vintage ADC17

לשמחתי הרבה, הפעם זה היה הגוון המתאים. יותר רגוע (שוב, התאורה לא משהו, אבל יש הבדל):

בשלב זה הייתי מאוד מרוצה מעצמי, ועברתי להתעסק עם הידיות. במקור תכננתי ללכת לקנות ידיות שוות מפליז או מתכת אחרת, משהו בסגנון הזה. מצד שני, העובדה שנאלצתי לקנות צבע שלישי ולהוציא עוד 50 שקל לא מתוכננים די דפקה לי את התוכניות להשקיע בידיות, אז הסתפקתי במועט ופשוט צבעתי את הידיות הקיימות. אחרי שסיימתי לצבוע אותן באפור נזכרתי שיש לי מיליון מדבקות מהממות, ולמה לא להשתמש בהן? אז גזרתי את המדבקות והורדתי את השוליים הלבנים, הדבקתי על הידיות והברשתי מלמעלה עם מוד-פודג' (גם כל דבק פלסטי יעשה את העבודה). בקיצור, הנה הידיות בזמן הייבוש (והנה הלינק למדבקות המטורפות מעליאקספרס. תקנו המון, מכל סוג אפשרי. לא תתחרטו. זה כל כך זול וכל כך יפה שחראם להתאפק בכלל.

וכן, כבר יש לי שידה קטנה בצבע די דומה אך-לא-זהה. גם היא של איקאה, אבל קנינו אותה ממישהו ביד2, בצבע לבן, וצבעתי אותה בספריי שנקרא rust oleum chalked spray paint, והגוון נקרא  serenity blue. אגב, הגוון Blush Pink שלהם פשוט יפהפה. צבעתי איתו מדף ושרפרף איקאה כזה, יצא נהדר.

בקיצור, הנה התוצאה המוגמרת, פלוס סטיילינג-עאלק.

פירוט חפצים על השידה:

• מראה עגולה (צבע נחושת/רוז גולד): מקס סטוק
• סוקולנט מלאכותי: שונרא
• גריד מתכת ירוק בצורת הר, כי אני קלישאה: יולטה
• תמונה: מסגרת מאיקאה, הדפס משגע שזכיתי בו באיזו הגרלה באתר של מאיירים
• סטנד לתכשיטים (שכרגע משמש לקישוט כי עוד לא סיימתי לפרוק את הפיצ'פקעס מהדירה הקודמת): סוהו
• תמונה עגולה קטנה מעץ: StudioLiscious
• קופסת גלויות Flower Box וגלויות מתוכה: בוק דיפוזיטורי. משלוח חינםםםםם
• גלויות קטנות עם חתולים: הודפסו בסקוור איילנד

זהו, אני סיימתי לחפור. ורק בשביל להשוויץ עוד קצת, הנה משהו שראיתי בפינטרסט והחלטתי לנסות: רקמה על מסננת. בלי דוגמה, בלי הוראות. חוטים ומסננת – מקס סטוק שליט"א. עכשיו זה תלוי לנו מול דלת הכניסה לדירה.