בררר…איך מכינים כרית חימום למיקרוגל?

לפני כ-15 שנה (פאק, אני זקנה) הגיעה ליישוב הקהילתי הקט (אוקיי, זה היה חור. פסטורלי – אבל חור) שבו גרנו בשורה מרעישה: כרית חימום למיקרוגל! לא עוד שמיכות-על-שמיכות, לא עוד שיניים נוקשות בלילות הקרים על מצעים קפואים ומזרון קרחוני. כרית חימום למיקרו!

הרבה לפני שכל סופרפארם התחיל למכור כריות חימום תעשייתיות ממולאות פתיתי סיליקון או ג'ל (גם פויה וגם מתקרר במהירות שיא), אמא שלי תפרה לנו כריות חימום טבעיות, ממולאות בדברים שביום רגיל אפשר למצוא רק בסירי חמין: כוסמת, אורז, גריסים וחיטה. היתרון האדיר: שלוש דקות חימום ייתנו לכם כרית לוהטת ששומרת על חומה אפילו לילה שלם.

כדי להרחיק את המזיקים מהמילוי הטעים-פוטנציאלית, מוסיפים לכריות האלה פרחי לוונדר מיובשים, שאפשר לקנות בחנויות הטבע או בדוכני התבלינים בשוק. אני ממליצה לקנות 100-200 גרם, זה המון אבל זה יספיק להרבה מאוד כריות חימום ובתור בונוס תוכלו להשתמש בשאריות כדי לתפור שקיקי-ריח חמודים לארון הבגדים. קחו בחשבון שאחרי כמה מאות חימומים חוזרים במיקרו, הריח של הלוונדר נחלש ונשארת כרית שמריחה כמו סיר אורז. לי זה לא מפריע.

הכנת כרית חימום למיקרו היא פשוטה עד כדי גיחוך, ואפילו בעלי הידיים השמאליות והעציות ביותר יוכלו לה. הנה החומרים שתצטרכו (מאוירים במו ידיי ועטי הצולע):

איך מכינים כרית חימום למיקרו

 

אחרי שאספתם/רכשתם את כל החומרים, שבו בנוח ליד משטח יציב, כמו שולחן עבודה (למה יציב? כי לי אין שולחן עבודה והכנתי את הכריות האלה בישיבה על המיטה. התוצאה: סדין מפוצץ בגרגירי אורז וכוסמת, שהצליחו לחמוק מכל ניסיון לשאוב אותם עם שואב אבק. נחמד אם אתם בעניין של צ'ולנט, פחות נחמד אם מנסים לישון).

1. שפכו את קילו האורז/כוסמת/קטניה אחרת (דיר בלאכ, לא גרעיני תירס! תירס במערכה הראשונה יתפוצץ לפופקורן במערכה השלישית) דרך המשפך לתוך הצנצנת. מלאו אותה בכל התכולה, אבל לא ממש עד סוף הצנצנת, כדי שיהיה מקום לערבב/לנער. כמובן אפשר לערבב בין סוגי קטניות שונים – רק שבסוף ייצא בערך קילוגרם.
2. הוסיפו 4 כפות פרחי לוונדר מיובשים לתוך הצנצנת.
3. סגרו את המכסה ונערו היטב, עד שהחומרים מתערבבים ככל שניתן. לא להתחרפן עם זה.
4. פתחו את המכסה, קחו את גרב הניילון הבודד ו"הלבישו" את הגומי שלו על פתח הצנצנת כמו שמלבישים אתם-יודעים-מה-ששש-לא-לפני-הילדים (החתולה, במקרה שלי).
5. הפכו בזהירות (!) את הצנצנת ביד אחת תוך שאתם מהדקים היטב (!!!) את הגומי של גרב הניילון לפתח הצנצנת, ושפכו את התכולה מהצנצנת לתוך הגרב. יש לנער מעט את הגרב כדי שהתכולה תישפך עד לקצה שלה ותמלא אותה עד התפר של הבהונות.
6. כשכל תכולת הצנצנת נמצאת בגרב (מהאמצע עד התחתית. זה לא אמור להגיע עד לגומי!), נתקו את הגרב מהצנצנת וקשרו היטב, קרוב לאיפה שמתחיל המילוי (כמו שקושרים שקית).
7. תנו טפיחות קלות לגרב כך שתשתטח ותתרחב, ותיראה פחות כמו "נקניקיה" ארוכה אלא יותר רחבה, בגודל של בקבוק חם בערך.
8. בהנחה שנשאר לכם שובל של גרב מעל הקשר, הפכו אותו ומתחו אותו כך שיעטוף את הכרית שוב. לא חובה, אבל כדאי.
9. הכרית מוכנה. קחו את הבד והמספריים, הניחו את הכרית במרכז הבד וגזרו יריעת בד שתאפשר לכם לעטוף את הכרית מכל הצדדים (כדאי לגזור גדול יותר ממה שתכננתם, כך אפשר לתקן).
10. אחרי שגזרתם, הפכו את הבד לצדו האחורי. קחו חוט ומחט, ותפרו (בתפרים הכי בסיסיים בעולם, לא חייב להיות ישר!) בצורה הבאה: (אין לי מושג איך להסביר את זה במילים, בטח יש לזה הגדרה אבל אני לא מכירה אותה…איפה סבתא שלי שהיתה סורגת לפי דגמים מ"בורדה"?!)
    
    הו. מוכן. טא-דאאאאם:
11. וטיפ לעצלנים הממש עצלנים או לאלה שממש פוחדים מתפירה: אפשר לוותר על התפירה בכלל. תעשו את כל התהליך עם גרב הניילון, ואז תדחסו אותה לתוך גרב ספורט עבה וגדולה. תקשרו גם אותה בקצה ויאללה לשלוש דקות במיקרו. אין לזה סטייל בשיט, אבל זה יחמם אתכם באותה מידה.