כמו שאתן יודעות, אני סורגת לחתולים. אבל בשעות הפנאי שאינן מוקדשות לסריגה לחתולים או לעבודה במערכת העיתון – אני סורגת גם לאנשים. הקורבנות המזדמנים הם תינוקות שנולדו לחברות בעבודה, אנשים שאוהבים צעיפים ובאופן כללי כל מי שלא רץ מספיק מהר. אז בואו נגיד שהטרנד הלוהט של העונה – שמיכות וצעיפים מצמר עבה במיוחד (במחירים שערורייתיים במיוחד – 1400 שקל לשמיכה, וואט דה פאקינג פאק?!) – עשה לי חשק גדול לנסות גם. א-ב-ל: הצמר שבו משתמשות רוב הסרגניות המהוללות שעושות חיל
ב-ETSY הוא צמר מרינו טהור, ויש איתו שתי בעיות:
א) הוא לא מתאים למי שמתנגד לשימוש בבעלי חיים לתעשייה (טבעונים וכו')
ב) הוא יקר רצח. מוות. נורא. כמה יקר? 450 שקל ל-900 גרם (!!!). הלו, בכסף הזה אני אסע לניו-זילנד לבד ואגזוז את הכבשים במו ידיי, שערה-שערה, עם פינצטה. נסחפתם.

אז מה עושים?

the knit therapy
the knit therapy

קודם כל, פונים לידיד הכי טוב של התפרנים: אלי אקספרס, ומחפשים  Thick Yarn for Knitting. אם אתן לא מתמצאות בנבכי האתר הלא-לגמרי ידידותי הזה (אני בספק. אתן בטח כבר מכירות בו כל פינה), בקשו ממישהי שכן מתמצאת לשבת לידכן ולהדריך אתכן בנבכי הפרטים הזעירים כמו משקל הצמר (קחו חבילות של 500 גרם. זה יותר משתלם לרוב). רוב המוכרים מציינים את הצבעים ברשימה ארוכה וצריך לציין בעת הרכישה איזה מספר צבע תרצו. בקיצור – קחו נשימה עמוקה ותצללו פנימה לשעה.

אני קניתי את הצמר (שברור שאינו צמר מרינו, אלא במקרה הכי טוב – צמר כלשהו, מעורב באקריליק. לגיטימי. רוב הסוודרים ביקום כיום אינם מצמר מלא) בחנות הזו ולקח לו מיליון שנה להגיע. אבל כנראה לא באשמת המוכר – אלא באשמת דואר ישראל הגוסס. בסוף הגיע, אבל וואו, זה היה מורט עצבים. את החבילה הבאה הזמנתי מכאן, ונותר לי רק לקוות שהיא תגיע בתוך פחות מחודש.

wool

ועכשיו, למלאכה: אני השתמשתי בטכניקה שנקראת Arm Knitting (סריגת זרועות), וזו היתה הפעם הראשונה שניסיתי אותה. הרעיון הבסיסי מאוד פשוט: להתייחס לזרועות (בין פרק היד למרפק) כמו למסרגות. כלומר, הפעולות שבאופן רגיל מבצעים עם מסרגות (cast on, עיניים…) מתבצעות כאן על הזרועות. זה כיף, ואולי אפילו עוזר ל"דלדלות" בזרועות, אבל יש לשיטה הזו חיסרון אחד: ברגע שהתחלתן – תשכחו מלקום לשירותים, לפתוח את הדלת, להוריד שכבת בגדים חמה מדי או לעזור לילדים לקשור את השרוכים. למה? כי בניגוד למסרגות, כאן לא תוכלו לעצור לשנייה ולתת למסרגות להחזיק הכל במקום – כי אין מסרגות. אלה הידיים שלכן. והן עטופות בשני קילו צמר. ראו הוזהרתן – כל מה שצריך לעשות, תעשו לפני שמתחילות לסרוג! שלא תגידו שלא אמרתי, ואל תבואו לבכות לי שהייתן צריכות פיפי באמצע הסריגה ובגלל זה הכל נפרם.

אז איך עשיתי את זה, אם לא ניסיתי את שיטת הסריגה הזו קודם? כמו שאתן תעשו. מה שנחמד הוא שלא צריך לדעת לסרוג בכלל – ואפשר להתחיל ישר מהסריגה הזו. גם אם לא ראיתן מסרגה מימיכן. כן כן.
אני למדתי את הטכניקה הזו מישיבה עם הצמר מול הסרטון הבא, שמלמד איך לסרוג שמיכה כזו ב-45 דקות :

סרגתי-פרמתי-סרגתי-פרמתי (הצמר הזה נוטה קצת להידבק ולהישרך סביב עצמו, לא למשוך חזק מדי כי הוא נקרע. אם ההסתבכות לא קריטית מדי – פשוט תגזרו את הקטע שהסתבך ותמשיכו בלעדיו. בסרטון גם מראים איך לחבר חוט שעומד להיגמר לחוט ארוך חדש. זה קל) ובסוף…יצאה שמיכה. אמנם סרגתי בצורה מאוד מאוד רופפת, והצמר הוא לא בדיוק אחד-לאחד הסוג הממש-ממש-צ'אנקי שמוכרים באטסי (נו, סין, אי אפשר לצפות ליותר מדי במחירים האלה) ולכן השמיכה לא צפופה כמו שמראים בתמונות. אבל היא כיפית מאוד – כיף להתכרבל בה מול הטלוויזיה (שאין לי. אבל אתן מבינות את הכוונה), ובעיקר כיף להשוויץ בה!

טא-דאאאאם:

IMG_20160110_134639 IMG_20160110_134725 IMG_20160110_134738 IMG_20160110_134846 IMG_20160110_134853