אהילים, כמו כל דבר, הם עניין של אופנה. בתחילת שנות התשעים חשבתי שאהיל הזכוכית הענק, העגול והכתום אצל סבתא שלי הוא הדבר הכי מיושן ביקום – וכמובן שהיום אני בועטת בעצמי בכל פעם שאני חולפת ליד חנות "וינטג'" ורואה אהילים זהים נמכרים במאות ואלפי שקלים או מככבים במיטב הפקות עיצוב הפנים במגזינים.

כזו מנורה היתה אצל סבתא. איזה אידיוטים היינו

להגנתי ייאמר שהייתי ילדה וההחלטה לזרוק את החפצים המעלפים שהיו לסבתי (מצד אבא) לא היתה בידיי. לעזאזל, האישה הזו ידעה לחיות. היא אולי לא היתה הסבתא הכי חמימה, ולא דמתה בכלל לסבתא מצד אמא, שכל רצונה בעולם היה לפנק ולפטם אותנו – אבל היה לה ארון נעליים שתפס קיר שלם, שידת טואלט מגולפת, סרוויס עם ראשי התיבות של שמה בזהב, תור למניקור-פדיקור פעם בשבועיים וקילומטרים של סטייל בלונדיני חסר מעצורים. הסרוויס והשידה אמנם עדיין אצלנו, אבל את הדירה שלה מכרו אחרי פטירתה בפרוטות (זה היה בירושלים, באחת מתקופות הפיגועים הקשות, מחירי הנדל"ן היו ברצפה), חילקו את הפרוטות בין ילדיה לצורכי ירושה וזהו. הכסף נגמר מזמן.
היום, כמובן, הדירה הזו ממש, בשכונה ההיא ממש, שווה 5 מיליון שקל, שזה בערך 4.5 מיליון שקל יותר מהסכום שבו מכרו אותה…מה לעשות, כסף אף פעם לא נדבק למשפחה שלנו.

בכל אופן, אובדן המנורה הכתומה ההיא (ורהיטי המיד-סנצ'ורי המטורפים שהיו פזורים באקראיות בסלון) עדיין מבאס אותי מדי פעם, ואולי משם פיתחתי מיני-אובססיה למנורות. יש לי הרבה יותר מדי מהן. לפחות שלוש יושבות עטופות בפצפצים באיזו פינה, מחכות ליום שבו יהיה להן מקום להידלק (התווספות החתולה לדירה מקטינה את הסיכוי שזה יקרה. היא אוהבת להעיף דברים ממדפים, הביץ'). כל ביקור באיקאה הוא סכנה, שמא ארכוש עוד מנורה או עוד אהיל שאין לי מה לעשות בהם או מאיפה לתלות אותם. קשה, קשה.

בביקור האחרון באיקאה היה לי תירוץ: נשבר לי מהאהיל הכעור של מנורת-רגל שנמצאת אצלנו בחדר. לגנותי ייאמר שגם את האהיל הכעור ההוא שיפצתי במו ידיי, והתוצאה המזעזעת (משהו עם פרחים מלאכותיים, מיי גוד) היא אשמתי, אבל הנה, הגיע הרגע להחליף אותו והפעם להעניק למנורה הזו אהיל מוצלח יותר. עכשיו – לא בכבוד שלי לקנות אהיל AS IS באיקאה ולשים אותו כמו שהוא. אין מצב. אני הרי יצירתית. מצד שני, ממש לא התכוונתי להתבחבש עם ריפוד ועיטוף וגיזום ושיפצור וריתוך ופירזול וחימצון רק בשביל פאקינג אהיל למנורת רגל. אז מה עושים? מקמבנים. מעגלים פינות. שזה אומר – קונים אהיל בסיסי באיקאה, ומשדרגים לבד לפי הטעם.

הנה שתי מנורות איקאה ששידרגתי בשנתיים האחרונות, באפס מאמץ:
הדגם הראשון כבר לא נמכר באיקאה, וחבל – הוא היה אידיאלי לשדרוג בגלל פשטותו, וגם כי הרבה יותר קל לעבוד עם אהיל מצולע (מלבן, ריבוע, מתומן שווה שוקיים או משהו) מאשר עם אהיל מעוגל. פה השתמשתי בשתי כפולות עמודים של אנציקלופדיה "תרבות", מאגר בלתי נדלה לנייר עם איורים יפהפיים.
IMG_20140520_223854

המנורה השנייה עדיין נמכרת באיקאה, למרבה השמחה, והיא אפילו לא יקרה כל כך: הבסיס היפהפה שלה עולה 49 שקל בלבד, והאהיל שבחרתי לצרף לו עלה משהו כמו 29 שקל, למיטב זכרוני. גם פה השתמשתי באנציקלופדיה תרבות, אבל הפעם גזרתי וחתכתי כדי להתאים לצורה.

IMG_20140205_021208

ובכן, הפעם החלטתי להתחכם ולעשות לעצמי חיים קשים יותר (לא באמת).
קניתי אהיל מדגם JARA (קוטר 34 ס"מ, 59 שקלים. יש כל מיני גדלים ומחירים לדגם הזה), ועליו החלטתי להתפרע ולהכין קולאז' מחומרים וניירות ישנים שאני אוגרת כתחביב.20151119_185616

כמה ישנים הניירות? ובכן – לקסיקון לספרות ילדים שמצאתי ברחוב (שנות השישים בקירוב), מפות ישנות וחוברת תווים לאקורדיון שמצאתי ברחוב (שנות החמישים), לקסיקון פרחי ארצנו שרכשתי באיזה דוכן (שנות החמישים) וגליונות הפועל הצעיר שרכשתי בחנות "בוקספר" בחיפה (1923!) עם מלוא הטנא מודעות מרהיבות על אירושין בדגניה, מכירת ירקות במשביר והזמנה חגיגית למחסן הספרים המרכזי של הועד הפועל…

20151119_185535

כלי העבודה הדרושים הם:
מספריים (אפשר גם קטנים)
דבק מוד-פודג' (אפשר גם להכין מוד פודג' בבית)
מכחול פשוט
וואשי טייפ, לא חשוב הצבע. רק כדי לסמן איפה תרצו להדביק מה. וגם זה לא חובה.
20151119_171859

מורחים דבק/מוד פודג' עם המברשת. לא על כל האהיל, דיר בלאק! רק על חתיכה בגודל של פיסת הנייר שאתם עומדים להדביק. כמובן שאפשר להוסיף אח"כ עוד דבק, אם לא מספיק.

20151119_185437

אני יותר בגישת פרי-סטייל (או בלגן, כמו שבאמת קוראים לזה), ולכן פשוט התחלתי להדביק בלי לבדוק או לחשב יותר מדי. מה שכן, התחלתי בדפים גדולים ושלמים. נוח יותר להדביק כשהאהיל הפוך (כלומר, שראשו פונה למטה), אבל שימו לב שהדפים לא יהיו הפוכים (אם יש עליהם טקסט או איורים, הכיוון די משנה). כמובן שכדאי וצריך ליישר ולהצמיד את הדפים כמה שיותר, כדי שלא יווצרו "בועות", אבל כבלגניסטית אני נוטה לומר פאק איט. נשארו בועות אוויר? שיזדיינו. זה לא טפט על הקיר, אף אחד לא ימות אם יהיו קצת פלופים באהיל שלי.

20151119_175424 20151119_181148 20151119_181222

אחרי שמסיימים את הדבקת הדפים הגדולים והשלמים מסביב לכל האהיל ונותנים לזה קצת להתייבש (לא חייבים עד הסוף, רק ככה שאפשר יהיה להמשיך לעבוד בלי שהאצבעות יידבקו למשטח כל דקה), עוברים להדבקת הגזירים הקטנים. כאן כבר זה יותר עניין של טאץ' וטעם – אפשר להעמיס עד דלא ידע, ואפשר לתת מרווח ביניהם. אני אוהבת להדביק "על העוקם", כדי ליצור מראה מקרי ופחות מאורגן (לא שהיה איזשהו סיכוי שמשהו שהכנתי במו ידיי ייראה מאורגן, גם כשזו היתה כוונה), ובעיקר על ה"תפרים" בין הדפים הגדולים. ככה פחות רואים את החיבורים וההדבקות, וזה נראה יותר טבעי ומגובב כמו חנות בשוק הפשפשים (של פעם, לא הקקה היקר והממותג לצרפתים המתחזה לשוק פשפשים של ימינו)

20151119_220533 20151119_220603

גוזרים את הקצוות המיותרים לפי מידת האהיל. המהדרין (לא אני, כידוע), מקפלים עוד שוונץ קטן אל הדופן הפנימית ומדביקים אותו, ואז הם מרגישים מעולה עם עצמם כי הם מסודרים ונקיים נורא ובטח יודעים לצבוע בלי לצאת מהקווים.

20151119_185357

זהו. מחכים שכל הדבק יתייבש, ואז מורחים לכה. אני בחרתי להשתמש בספריי לכה מט, הסוג לא משנה. מה שתבחרו. זה אוטם את הנייר למזיקים, מים ושאר מרעין בישין. דיר בלאק, לרסס רק מחוץ לבית. זה רעיל לאללה.
טאאאא-דאם!!!

20151119_220424 20151119_220336

20151119_221207

והנה כמה תמונות כשהמנורה דולקת:

20151119_221112 20151119_221102 20151119_221050 20151119_221022

אם ענתיקה-סטייל זה לא מה שעושה לכם את זה, יש שפע של רעיונות שאיתם אפשר לשדרג אהילי איקאה משמימים. לחצו על התמונות להגעה למדריך מצולם (אנגלית)

Ikea lamp shade makeover: Easy Ikea hack
gold metallic glow
Wonderful DIY Fantastic Leggings Lampshade
How to stencil a lampshade
diy: geometric sharpie lampshade
Advertisements