הדירה שאליה עברנו בתחילת יוני (200 מטר מהדירה הקודמת, ובאותו שכ"ד. גם אנחנו מתקשים להאמין) היא דירה (טפו טפו טפו) נהדרת. על אף שיש בה רק שלושה מ"ר יותר מהקודמת – היא מרגישה גדולה פי שתיים, והבריזה (!) שעוברת בין החדרים כשפותחים את דלתות המרפסות (כן, מרפסות ברבים) מזכירה לנו שקודם בעצם גרנו ב…כוך.

טוב, הסיבה העיקרית שהובילה אותי להידלק על הדירה הקודמת (שאותה שכרתי לבדי, הכנסתי שותפה ורק אחרי שנה ומשהו עבר אליי בנזוגי) היא הרצפה. הרצפה בדירה הקודמת היתה מהזן התל אביבי הצבעוני, משבצות כתומות וכתומות-בהירות ברוב הדירה, ובחדר השינה – משבצות ירוקות וירוקות בהירות. למרות זעירותה ומצבה הח'ירבתי כשנכנסתי אליה, ידעתי שאוכל להפוך אותה לפנינה. וכך עשיתי – אבל רק כשעברנו לדירה הנוכחית הבנתי שרצפה זה לא הכל, ושאוויר ואור זה גם חשוב.

20150422_183200

בקיצור, אנחנו מתים על הדירה שלנו (טפו טפו ביסמיללה אלרחמן אל רחים), אבל אם אפשר היה לקחת איתנו את הרצפה מהדירה הקודמת – היינו עושים זאת. למה? כי בחצי מהדירה הנוכחית יש בעיית מרצפות. כלומר – הרוב בסדר, מין מרצפות קטנות אפורות ולא מזיקות, אפילו נעימות לעין. אבל בחדר השינה ובקטע מהמסדרון אירע להן ביש מזל: כנראה היה עליהן לינוליאום או דמוי-פרקט שהודבק עם חומר כלשהו ונתלש באלימות, או שהחומר שבו השתמשו להסיר את ההדבקה לא התאים בשום אופן לשימוש על רצפות מהסוג הזה – כי מה שהוא גרם להן היה לא פחות מקטסטרופה: מין חרירים זעירים ומג'ייפים שמחספסים את שטח המרצפות, מכתימים אותן וגורמים, מלבד אי נעימות כשדורכים עליהן, גם למראה מטונף אפילו אחרי ניקיון יסודי. בקיצור – באסה. (בדקנו אפשרות של פוליש אבל מרגע שהסתבר שהבעיה היא משהו שכירסם את המרצפות לעומק ולא משהו שנמצא עליהן – הבנו שפוליש פשוט לא יועיל כי הוא נועד להסיר דברים, וחורים קצת קשה להסיר). וכך זה נראה:

המרצפות בחלקים שלא נפגעו
20150422_183101המרצפות בחלקים שכן נפגעו – בעיקר בחדר השינה

20150422_183200

והנה תקריב של הזוועה. לא ידעתי שגם לבלטות יש אקנה.

20150422_183131

בדירת השיכון של סבתי ז"ל, בשכונת נווה-יעקב בירושלים, לא היתה בלטה אחת חשופה. גם לא קיר. מלבד חדר האמבטיה והשירותים, כל סנטימטר בדירה הזעירה כוסה בטפטים ובלינוליאום. רצפת השומשום כוסתה כליל בלינוליאום חום בדוגמת פרקט משתלב. הקירות בדוגמת פרחים רקומים בסגנון שאמור היה לדמות את ארמון ורסאי. אפילו השיש במטבח כוסה בלינוליאום אפור בדוגמת…שיש. אני אהבתי את הסטייל המצוייץ הזה, שכמו העציצים שגידלה סבתי לתפארת בסלון שיוו חמימות לדירת-העולים הקטנה והגנרית, בשיכון-עולים גדול וגנרי. אבל הבנתי שמה שהיה אופנתי בסבנטיז כבר אינו אופנתי יותר. התמונה הבאה לא צולמה בבית של סבתא שלי – אבל זה הכי דומה שמצאתי בגוגל. לא כולל שמיכת הטלאים (אצלנו ישנו עם פוך וכריות נוצות אווז. רוסים)

101216j

אגב, באחת הדירות שגרנו בהן בילדותי, בירושלים, היה קיר חדר הילדים שחלקתי עם אחי הקטן מכוסה בטפט בדוגמת…אזוב. כן. טפט ירוק כהה ושעיר. באלוהים. לא ברור מה עבר לבעלי הבית הקודמים בראש, אולי הם גידלו שם אצות. אבל זה היה הטפט. קשה לתאר את הכיעור ואת חוסר הפרקטיות. פוי.

בקיצור – עד לפני עשר שנים בערך, המילה "טפט" עשתה חררה לכל מי שזוכר את הטפטים ההם, עם הדקלים והשקיעה והפרנזים וחיקוי-העץ. אבל הטפטים של היום זה לא מה שהיה פעם – וכך גם חיפויי הרצפה.

למי שאתרע מזלו ואין בידו לרצף את ביתו ברצפת בטון מוחלק (טרנד תעשייתי שהפך ללהיט בקרב הבורגנות העשירה שחושבת שהיא "המעמד היצירתי" – למרות שהיא זו שמגרשת אותו) או בפרקט (מה שהבורגנות העשירה אהבה רגע לפני שגילתה את הבטון המוחלק), ולמי שלא זכה בדירת באוהאוס עם ריצוף מקורי מ-1930 – יש כיום אפשרויות טובות יותר מאלה שהיו לסבתי המנוחה. למינציה (חיקוי-פרקט) היא כבר לא דבר יקר, אבל בדירות שכורות – שמי יודע מתי תיזרקו מהן לטובת הבן של בעל הבית שבדיוק נורא בא לו לגור לבד ובחינם – לא כדאי להשקיע במשהו קבוע.

שטיחים? אפשרי, כמובן, ובייחוד בחורף. אבל הם תופסים כ"כ הרבה אבק ולכלוך, ואם יש לכם חיות מחמד או תינוקות – הניסיון לשמור עליהם נקיים מפרווה ומפליטות מטרנה אבוד מראש. וחוץ מזה – בקיץ כל כך חם, שעצם המחשבה על שטיח גורמת לי להתגרד.

אז מה עושים עם רצפה מכוערת, דירה שכורה וחור בתקציב? שטיחי לינוליאום ללא הדבקה.

שטיחי לינוליאום מעוצבים הם כבר לא דבר חדש. חברת "יש מאין" התחילה את הטרנד בארץ, והוא תפס את כל מי שלא רץ מספיק מהר. העיצובים שלהם – של רצפות ערביות מצוירות – באמת מאוד מאוד יפים, ובאיכות הדפסה גבוהה ביותר, אבל יקרים רצח. 220 ש"ח לשטיח של 60 על 80 ס"מ? Fuck THAT.
יש לכם כסף? תקנו שם (ועופו לי מהבלוג כי אתם לא צריכים את הפטנטים שלי). אין לכם? תמשיכו הלאה. יש להם דף של מוצרים בסייל, אך גם הם שוברים את הכיס ואת הלב. (הנה דגם החלומות שלי אצלם. אם אזכה בלוטו – הוא בעשירייה הפותחת של השופינג):

490827

החקיינים (או אם להיות נדיבה, מי שקיבל השראה מ"יש מאין") מתאפיינים במחיר נמוך מעט יותר (לא בהרבה. 150 ש"ח לשטיח של 60 על 80 ס"מ זה עדיין יקר טילים).
אפשר למצוא שטיחים כאלה ב-Tiva Design, ב"מרבדים" ובחנויות לכלי בית. בחלק מהמקרים איכות ההדפסה נמוכה יחסית – שימו לב שהדוגמה שמודפסת על השטיח לא מפוקסלת.

אך מכיוון שבעיצוב לתפרנים עסקינן, הנה טיפ מזהיר במיוחד: עזבו אתכם מכל המעצבות והמעצבים והחנויות המפונפנות והקופונים שסוחטים אתכם בכל יום במייל. לכו לאביזמל דקורציה ברחוב העלייה מס' 33 בתל אביב. יש כמה וכמה חנויות טפטים/לינוליאום/PVC/שטיחים מקיר לקיר ברחוב העלייה, אך הוא הזול ביותר, אדיב, יש לו מבחר מקסים של דמויי-פרקט ודמויי-רצפות, ובאופן כללי הרבה דוגמאות של PVC ולינוליאום. והכי כיף: אפשר לקנות אצלו שאריות. כן. תחזיקו חזק – שארית נאה של 2 מטרים אורך על 1 מטר רוחב תעלה לכם… 20 פאקינג שקל. לא משנה הדוגמה. אם זו שארית, אלה המחירים. הנה דוגמה של דמוי-פרקט בצבעים בהירים שקניתי שם ב-20 שקל. בקרוב אקנה עוד, כדי להשלים את כיסוי המסדרון. מהמם! הוא גם מחוספס למגע, מה שגורם לו להיראות ולהרגיש יותר אמיתי.

20150511_154306

אם חפצתם בדוגמה שאין ממנה שאריות, או שאתם צריכים מידות מדויקות – המחירים נעים בין 30-40 ש"ח למטר רבוע. זה דיל אדיר. הכל באיכות מאוד גבוהה, וברוב המקרים חתיכה של 2 מטר על מטר סוגרת את הפינה. כמובן שאפשר לקחת עוד ולחתוך לפי הצורך. לשמחתי הרבה, אביזמל התחיל להביא גם דוגמאות של רצפות מצוירות, והמחירים כאמור נמוכים להבהיל בהשוואה לשטיחים המוכנים בסגנון. הנה חתיכה שקנינו השבוע והנחנו בדיוק על החלק הכי מצולק בחדר השינה: 20150718_214959

והנה מה שעשיתי, למשל, באמבטיה שלנו, שרצפתה (כמו בחדרי אמבטיה רבים בדירות שכורות, שעברו מי יודע כמה פירוקי-רצפה בגלל רטיבויות ופיצוצי צנרת לא עלינו חמסה חמסה) עשויה שעטנז של בלטות כעורות ושונות זו מזו. הנה פינה בחדר האמבטיה שלנו, לפני:

20150718_214807

הנה תוך כדי:

20150718_214812

והנה אחרי:

20150718_214643 20150718_214710

שנאמר: טאא-פאקינג-דאאאם.

החומר: שארית (20 ש"ח!) של לינוליאום דמוי-פרקט לבן. בגלל זוויות משונות ומעוגלות הייתי צריכה לחתוך בעצמי עם סכין יפני. זה לא מסובך, כי השטיח עשוי מהחומר הכי קל לחיתוך ביקום. רק זהירות על האצבעות וזהירות שלא לגזום יותר מדי מהשטיח (כי אי אפשר להדביק חתיכות שנגזרו כבר). כמובן שאם יש מידה מדויקת ואין זוויות ביזאריות – תבקשו בחנות שיחתכו לכם לפי המידה, על המילימטר. אם אתם חותכים לבד, עדיף לעשות זאת כשמישהו מצמיד את השטיח לפינה שבה הוא אמור להסתיים ואתם חותכים. מקסימום מצמידים ביד אחת וחותכים בשנייה.

ניקיון? עם מטלית לחה. טינוף ממש רציני? עם סקוטש וסבון רגיל. לא אקונומיקה ולא אצטון ולא שום דבר שיוריד את הצבע או ינקב את הלינוליאום. אם יש דלת שאמורה להיפתח ולהיסגר מעל השטיח, חשוב מאוד לפני שמתחילים לחתוך לבדוק שהוא אכן נכנס מתחתיה ושהיא יכולה להתנועע בחופשיות מעליו. וזהירות לא להתגלץ' עליו ברגליים רטובות (כלומר, בחדרי אמבטיה שימו גם שטיח אמבטיה מעל הלינוליאום). שלא תגידו שלא אמרתי לכם, ושלא תצאו לי החוצה עם שיער רטוב, שמעתם?

מודעות פרסומת