אני אוהבת שטויות. פיצ'פקעס, או כמו שקל יותר לקרוא לזה – SHIT. חולה על שיט. תנו לי ערימות של זה. זה מין מלכוד כזה, כי אני גם משוגעת על קופסאות, ותמיד משכנעת את עצמי שחייבים עוד קופסאות לשיט. ואז אני קונה קופסאות, ואז מסתבר שיש עוד מקום בתוכן וצריך עוד שיט…ואז עוד קופסאות וחוזר חלילה.

בכל אופן, אחד מהדברים החביבים עליי הוא איסוף שיט לספרייה. כי מהי ספרייה עמוסת ספרים ללא פיצ'פקעס שיהפכו אותה למסיבה? בובות זעירות, תמונות, חפצים קטנים – הכל הולך.

 

IMG_20140516_171918

כמובן שאפשר ללכת לחנויות "קונספט" או "פופ-אפ" (שם מכובס ל"לא נהיה פה עוד שבועיים אז בואו נשדוד אתכם לאור היום כבר עכשיו!") ולרכוש פיצ'פקעס במאות ואלפי שקלים. אבל בשביל מה? הים אותו ים, והשיט אותו שיט – ובמילא גם החנויות של ה"ביוקר" מייבאות מסין בפרוטות את מה שהן מוכרות לכם בהון תועפות.

בכל אופן, חשקה נפשי בדברים מוזהבים שיקשטו לי את הספרייה, בין שאר הקישוטים. אז הלכתי לחנות הכל בדולר (שלצערנו לא עדכנה את שער הדולר שלה מאז 1994, ולכן ה"דולר" שלה עומד עדיין על 5 שקלים – ולפעמים אפילו על 10 שקלים!) וקניתי חיות פלסטיק, מהסוג שמשחקים איתן על השטיח ועושים קולות של אריה.

חשוב לבדוק לפני שקונים שהחיות עשויות ממשהו שיותר דומה לגומי יצוק, ושיש להן משקל כשמחזיקים אותן – אחרת הן פשוט לא יעמדו וכל הזמן ייפלו. יש חיות מפלסטיק חלול והן לא שוות שקל, לא להתבלבל. לכו על אלה מהגומי ששוקלות יותר.

מה עושים? פורשים עיתון (בחוץ או במרפסת, רק לא בתוך הבית!), מסדרים את הגן חיות ומרססים ממרחק סביר בספריי זהב (כמובן שכל ספריי אחר יתאים גם הוא – הכל תלוי בצבע שבחרתם. צבעים זרחניים הולכים נהדר – ורוד או ירוק או צהוב מגווני ה"ניאון", למשל). הולכים לנוח, חוזרים אחרי חצי שעה, הופכים את החיות ומרססים על החלקים שלא כוסו בסבב הראשון. נותנים לחיות להתאוורר מהסירחון של הריסוס, ולמחרת מכניסים אותן הביתה, נותנים להן לשתות משהו ומקשטים איתן מה שרוצים. וילדע חייעס לכולם!

10353490_10152556416559059_1694279902456668696_o

מודעות פרסומת