אז...חלפו כמה חודשים מאז שעברנו דירה (לטובת מי שפיספס את תקציר הפרקים הקודמים - כן. שוב. שוב!!!) ולאט לאט אני מוצאת את הכוח, הסבלנות והאומץ לעצב את הקן הנוכחי. למה אומץ? כי אחרי כל כך הרבה מעברי דירה בכל כך... להמשיך לקרוא →
מודעות פרסומת
תחזיקו חזק - עברנו שוב דירה. סיפור ארוך (בקיצור: צרפתים קנו את הדירה ששכרנו והיינו צריכים לעזוב בדיוק שנה אחרי שנכנסנו. אחרי שגמרנו להתבאס הגענו למסקנה שנשבר לנו ממרכז תל אביב ומהדירות הרקובות, ועקרנו למזרח תל אביב, היכן שהשמש זורחת,... להמשיך לקרוא →
גדלתי בבית מהמעמד הבינוני-נמוך שתמיד שאף לבורגנות, אבל רק לעתים נדירות היה בו כסף לממש את השאיפה הזו. כלומר: ההורים שלי רצו ספות רכות, שטיחים וכלים נאים, תמונות יפות במסגרות עדכניות ופרחים באגרטל. למרבה הצער, האמצעים שנדרשו לכך לא היו... להמשיך לקרוא →
אני מתביישת לומר, אבל עבר יותר מחודש מאז שנכנסנו לדירה ועדיין לא תליתי שום דבר על הקירות. כלומר, כן תליתי - אבל משהו באמת באמת סמלי (מסגרת עם איור קטן של לוטרות, סוג של קמע, סיפור ארוך). את כל השאר... להמשיך לקרוא →
פירגון על הבוקר יציל את העולם: לפני כמה שנים, בעקבות מגורים בדירה עם רצפה במצב ירוד במיוחד, גיליתי את החנות של אביזמל דקורציה, שעזרו לי להסתיר את הזוועה באלגנטיות, בזול מאוד ובלי מאמץ (וגם בלי הדבקה). הרצפה בדירה שעברנו אליה... להמשיך לקרוא →
אז ההורים של בנזוגי עוברים דירה, לראשונה זה 40 שנה בערך. הבהלה הראשונית הפכה די מהר לתופעה שאני קוראת לה "קינון מואץ": אימוץ של חדוות העיצוב, התכנון המחודש, הרכישות הקטנות והגדולות ובקיצור - לעוף להביא זרדים לריפוד הקן, גם אם... להמשיך לקרוא →
לפני כ-15 שנה (פאק, אני זקנה) הגיעה ליישוב הקהילתי הקט (אוקיי, זה היה חור. פסטורלי - אבל חור) שבו גרנו בשורה מרעישה: כרית חימום למיקרוגל! לא עוד שמיכות-על-שמיכות, לא עוד שיניים נוקשות בלילות הקרים על מצעים קפואים ומזרון קרחוני. כרית... להמשיך לקרוא →
אם הייתם פוגשים אותי בתיכון ואומרים לי שיום אחד תהיה לי שידת איפור, יעני טואלט - עם קרמים ומברשות איפור בצורות שונות וספוגיות וצלליות וליפסטיקים וגוונים שונים של פודרה - הייתי צוחקת לכם בפנים. אני?! בחיים לא הרגשתי נשית מי... להמשיך לקרוא →
ההתאהבות שלי בסוקולנטים טרם שככה, וגם העובדה שהם תפסו ממש מהר במרפסת שלי בהחלט מעודדת. בהתחלה ניסיתי לגדל אותם בתוך הבית, אבל רוצקי-פוצקי, החתולה שלנו, התאהבה בהם גם ולעסה אותם עד שלא היתה לי ברירה אלא להוציא אותם החוצה. בכל... להמשיך לקרוא →
זוכרות את החומר הזה, דאס? החומר הלבן או החום שהיו נותנים לנו בקייטנה ולא משנה מה היינו מנסות לעשות ממנו (אגרטל, מסכה או חנוכייה) - בסוף תמיד היתה יוצאת לנו מאפרה? אלוהים יודע מה עשו ההורים שלנו עם כל המאפרות... להמשיך לקרוא →
כמו שאתן יודעות, אני סורגת לחתולים. אבל בשעות הפנאי שאינן מוקדשות לסריגה לחתולים או לעבודה במערכת העיתון - אני סורגת גם לאנשים. הקורבנות המזדמנים הם תינוקות שנולדו לחברות בעבודה, אנשים שאוהבים צעיפים ובאופן כללי כל מי שלא רץ מספיק מהר.... להמשיך לקרוא →
החורף שפרץ לחיינו בסערה הוא תירוץ מעולה להישאר בבית בכל רגע פנוי – וליצור דברים יפים שיחממו את הגוף ואת הלב. למרבה השמחה, החורף גם מאפשר לנו לשוב ולהתעסק עם בדים וחומרים כמו לבד וצמר, שבימי הקיץ רק המחשבה עליהם... להמשיך לקרוא →
פורסם ב"ידיעות אחרונות", מוסף 24 שעות, 16.12.15 לחצו על התמונה להגדלה. הטקסט מופיע גם בתוך הפוסט במקביל לניכור הסוציולוגי המתאפיין ביחסים המתקיימים יותר ויותר בין מסכי טאץ' ואפליקציות כמו ווטסאפ, ממשיך לצבור תאוצה טרנד הסריגה, שמביא איתו תחושה חמימה... להמשיך לקרוא →
אהילים, כמו כל דבר, הם עניין של אופנה. בתחילת שנות התשעים חשבתי שאהיל הזכוכית הענק, העגול והכתום אצל סבתא שלי הוא הדבר הכי מיושן ביקום - וכמובן שהיום אני בועטת בעצמי בכל פעם שאני חולפת ליד חנות "וינטג'" ורואה אהילים... להמשיך לקרוא →
מגפת חוטי הטריקו הכתה כמעט בכל בית בישראל: שטיחים סרוגים, צעיפים סרוגים, פופים סרוגים - יו ניים איט. אני, למשל, נפלתי חזק בעציצים הסרוגים, ובבית שלי כמובן אפשר למצוא שטיחים ואף כריות סרוגות, לפי החוק שכל מה שלא רץ מספיק מהר... להמשיך לקרוא →
(פורסם במוסף "החיים עצמם" של TheMarker, בתאריך 4.10.15) פינטרסט: רשת חברתית דמוית לוח מודעות, המאפשרת לחבריה ליצור ולנהל אוספי קישורים המתויגים לפי תחומי עניין. שנת השקה: 2010. מייסד: בן סילברמן. קהילת משתמשים: 100 מיליון איש השעה 1:00 בלילה, העיניים נעצמות לי מול המחשב... להמשיך לקרוא →
הדפסים, יודע כל מי שהיה ער בשנים האחרונות, הם עניין יקר. נכון, לא יקר כמו אמנות שנמכרת בגלריות, אבל עדיין - זול זה לא. לפעמים, כשמסתכלים על עבודות הדפס של מעצבים פופולריים או בחנויות העיצוב השונות קשה להבין למה, בעצם,... להמשיך לקרוא →
השידה שלפניכם היא פיסת שעמום טהור: עץ אורן (שאני אוהבת דווקא), גזרה מרובעת וידית עשויה מחרוז אידיוטי שמזכיר את היאחזות הנח"ל בסיני או גסט-האוס ברישיקש. שידות כאלה אפשר למצוא בהמון חנויות פושטיות ומחירה נע בין 100 ל-200 שקל, תלוי איפה נפלתם. אפשר... להמשיך לקרוא →
תמיד הייתי בנאדם של כלבים, זו היתה חיית המחמד שלנו בבית. חתולים היו הדבר הנורא הזה שנושך אותך כשאתה בא ללטף אותו, ושורט אותך כשאתה מביע חיבה. אבל לפני שנתיים עברתי מטרמופוזה בעקבות בן זוגי, חתולאי רציני ביותר (אני קוראת... להמשיך לקרוא →
כל מי שחי בפינטרסט (כמוני), יודע שסוקולנטים זה הדבר. הם הקישוט האולטימטיבי לכל דירת בוהו-היפסטר-מינימליסטי-בולשיט, הם מצטלמים נפלא, הם לא מעירים אותך בלילה והכי חשוב - הם לא מתפגרים מחוסר השקייה. קופי-פייסט מוויקיפדיה: סוּקוּלנטים (לטינית: Succulentus) הם צמחים בעלי עלים... להמשיך לקרוא →
