אם הייתם פוגשים אותי בתיכון ואומרים לי שיום אחד תהיה לי שידת איפור, יעני טואלט – עם קרמים ומברשות איפור בצורות שונות וספוגיות וצלליות וליפסטיקים וגוונים שונים של פודרה – הייתי צוחקת לכם בפנים. אני?! בחיים לא הרגשתי נשית מי יודע מה (גם עכשיו אני בעצם עובדת על זה. מרגישה לפעמים כמו מתחזה), וכל ניסיון להתאפר נגמר בעיגולים שחורים של דביבון מסביב לעיניים או ליפסטיק על השיניים.
בכל אופן, כמו שחשבתי שאף פעם לא אפסיק לכסוס ציפורניים – והפסקתי (וכמובן שהמרתי את ההתמכרות לכסיסה בהתמכרות למריחת לק. פחות טעים והרבה יותר יקר, אבל אי אפשר הכל) – אז כך גם עם האיפור. לשמחתי האיפור כבר לא משמש אותי לניסיונות פתטיים להסתרת אקנה-וולגאריס (כן. נראיתי כמו הנוסע השמיני בכיתה ט'), אלא יותר לדברים פשוטים כמו…ניסיונות פתטיים לשכנע את יתר האנושות שיש לי עצמות לחיים. לפעמים זה עובד, לפעמים לא (טוב, כי יש לי המון לחיים. אבל בלי עצמות). או כמו שהשבתי לבן זוגי כששאל ברצינות "את מתאפרת כל יום?" – "תראה, בתכל'ס הגוון הטבעי שלי הוא ירוק. זו נקודת ההתחלה שלי. כלומר – אם אתה מסתכל עליי ואני לא ירוקה, זה אומר שאני מאופרת". המשך קריאת הפוסט "לוח מגנטי לאיפור – די לבלגן על השידה! (פלוס אתרים שווים לקניית איפור מחו"ל)"
