אז...חלפו כמה חודשים מאז שעברנו דירה (לטובת מי שפיספס את תקציר הפרקים הקודמים - כן. שוב. שוב!!!) ולאט לאט אני מוצאת את הכוח, הסבלנות והאומץ לעצב את הקן הנוכחי. למה אומץ? כי אחרי כל כך הרבה מעברי דירה בכל כך... להמשיך לקרוא →
תחזיקו חזק - עברנו שוב דירה. סיפור ארוך (בקיצור: צרפתים קנו את הדירה ששכרנו והיינו צריכים לעזוב בדיוק שנה אחרי שנכנסנו. אחרי שגמרנו להתבאס הגענו למסקנה שנשבר לנו ממרכז תל אביב ומהדירות הרקובות, ועקרנו למזרח תל אביב, היכן שהשמש זורחת,... להמשיך לקרוא →
גדלתי בבית מהמעמד הבינוני-נמוך שתמיד שאף לבורגנות, אבל רק לעתים נדירות היה בו כסף לממש את השאיפה הזו. כלומר: ההורים שלי רצו ספות רכות, שטיחים וכלים נאים, תמונות יפות במסגרות עדכניות ופרחים באגרטל. למרבה הצער, האמצעים שנדרשו לכך לא היו... להמשיך לקרוא →
אני מתביישת לומר, אבל עבר יותר מחודש מאז שנכנסנו לדירה ועדיין לא תליתי שום דבר על הקירות. כלומר, כן תליתי - אבל משהו באמת באמת סמלי (מסגרת עם איור קטן של לוטרות, סוג של קמע, סיפור ארוך). את כל השאר... להמשיך לקרוא →
פירגון על הבוקר יציל את העולם: לפני כמה שנים, בעקבות מגורים בדירה עם רצפה במצב ירוד במיוחד, גיליתי את החנות של אביזמל דקורציה, שעזרו לי להסתיר את הזוועה באלגנטיות, בזול מאוד ובלי מאמץ (וגם בלי הדבקה). הרצפה בדירה שעברנו אליה... להמשיך לקרוא →
אז ההורים של בנזוגי עוברים דירה, לראשונה זה 40 שנה בערך. הבהלה הראשונית הפכה די מהר לתופעה שאני קוראת לה "קינון מואץ": אימוץ של חדוות העיצוב, התכנון המחודש, הרכישות הקטנות והגדולות ובקיצור - לעוף להביא זרדים לריפוד הקן, גם אם... להמשיך לקרוא →
לפני כ-15 שנה (פאק, אני זקנה) הגיעה ליישוב הקהילתי הקט (אוקיי, זה היה חור. פסטורלי - אבל חור) שבו גרנו בשורה מרעישה: כרית חימום למיקרוגל! לא עוד שמיכות-על-שמיכות, לא עוד שיניים נוקשות בלילות הקרים על מצעים קפואים ומזרון קרחוני. כרית... להמשיך לקרוא →
אם הייתם פוגשים אותי בתיכון ואומרים לי שיום אחד תהיה לי שידת איפור, יעני טואלט - עם קרמים ומברשות איפור בצורות שונות וספוגיות וצלליות וליפסטיקים וגוונים שונים של פודרה - הייתי צוחקת לכם בפנים. אני?! בחיים לא הרגשתי נשית מי... להמשיך לקרוא →
ההתאהבות שלי בסוקולנטים טרם שככה, וגם העובדה שהם תפסו ממש מהר במרפסת שלי בהחלט מעודדת. בהתחלה ניסיתי לגדל אותם בתוך הבית, אבל רוצקי-פוצקי, החתולה שלנו, התאהבה בהם גם ולעסה אותם עד שלא היתה לי ברירה אלא להוציא אותם החוצה. בכל... להמשיך לקרוא →
